השכלה גבוהה – האם היא
זוכה לתקצוב מספיק מהמדינה?

מערכת החינוך היא ללא
ספק אחת המערכות החשובות והמרכזיות ביותר בישראל, כמו בכל מדינה אחרת בעולם. מערכת
החינוך היא הכלי המרכזי באמצעותו פועלת החברה לחינוך והטמעת ערכים בקרב בניה, החל
מגילאים קטנים ביותר ועד לאנשים בוגרים ומבוגרים אשר רוכשים השכלה גבוהה על ידי
לימודים אקדמאיים כאלו ואחרים.

מכיוון שמדובר במערכת
חשובה ומרכזית כל כך, עולה כל הזמן לדיון השאלה – האם המדינה מקציבה מספיק משאבים
ופועלת בדרך נכונה בכל הנוגע לתחום החינוך? וספציפית יותר – האם מערכת ההשכלה
הגבוהה, אשר מופקדת בין השאר על פיתוח דור העתיד של ישראל (אם מדובר במנהלים,
מהנדסים ותעשיינים, מדינאים, אנשי רוח, כלכלנים וכד’…), מקבלת את המגיע לה מן
המדינה, בכל הנוגע לסוגיות תקציב שונות?

על פי מרבית האנשים
המנהלים כיום את מערכות ההשכלה הגבוהה, תחום חשוב ומהותי זה אינו מקבל מספיק תקצוב
מהמדינה, בלשון המעטה. תופעות דוגמת "בריחת המוחות" המפורסמת המתארת את
ירידתם של מדענים וחוקרים רבים מן הארץ לטובת משרות אטרקטיביות יותר בחו"ל או
התפוררותם האיטית והמתסכלת של מוסדות שונים להשכלה גבוהה, הינן תופעות נפוצות
ומרכזיות יותר ויותר בישראל בשנים האחרונות.